תעודת זהות גיאורגי 1993

ראשי >מפרי עטי>תעודת זהות גיאורגי 1993

ליקט וערך :מוטי בלושטיין.

 

גאורגיה

 

הרפובליקה של גאורגיה              

דגל לאומי: הכוח באחדות

מיקום גאורגיה - יבשת אסיה .אירופה

שפה רשמית - גאורגית

עיר בירה - טביליסי

משטר - דמוקרטיה נשיאותית

נשיא -  מיכאיל סאקשווילי

ראש ממשלה -  בידזינה איוואנישווילי

הקמה עצמאות מברית המועצות

תאריך -  9   באפריל 1991

שטח‏  -  69,700 קמ"ר

אוכלוסייה‏ - 4,555,911

65.36 נפש לקמ"ר

תמ"ג 69,700 קמ"ר

תמ"ג לנפש   5,795 $

 

1 - שם המדינה על שמו של - גיאורגי הקדוש הורג דרקון

הרפובליקה של גאורגיה, המוכרת בישראל גם בשם גרוזיה ובעבר נודעה בעברית גם בשם גורג'יה (השם המקומי בגאורגית הוא: საქართველო, בתעתיק עברי: סַכָּרְתְבֵלוֹ), היא מדינה באירואסיה, בעבר הקווקז לחופו המזרחי של הים השחור. למדינה גבולות עם רוסיה מצפון, עם אזרבייג'ן במזרח, עם ארמניה וטורקיה בדרום, ובמערבה הים השחור.

גאורגיה היא מדינת לאום ליברל-דמוקרטית, בעלת מסורת ותרבות עתיקות. ההיסטוריה הגאורגית משתרעת על פני כ-3,000 שנים, ועל פי האמונה היא הייתה יעדו של יאסון במסעו להשבת גיזת הזהב. גאורגיה נחשבת כחלק מאירופה, אולם במקורות שונים משתנה שיוך המדינה והיא נחשבת לפעמים חלק מאסיה ולפעמים מדינה המשתרעת בשתי יבשות. גאורגיה, או גרוזיה, הייתה חלק מברית המועצות. ב-9 באפריל 1991, מועד ההכרזה הרשמית על פירוק הברית, זכתה בעצמאות מלאה.

גאורגיה השתמשה באלפבית היווני ובאלפבית הארמי לפני שאימצה את האלפבית הגאורגי, שאינו משויך ישירות לשום אלפבית אחר בעולם. בשנת 327 הוכרזה הנצרות כדת הרשמית של המדינה בממלכה הגאורגית העתיקה של ממלכת איבריה, והפכה את גאורגיה לממלכה השלישית אחרי קיסרות אקסום האתיופית שקיבלה עליה את הנצרות. התנ"ך תורגם לגאורגית במאה החמישית.

גאורגיה, ששטחה ברובו הררי, משופעת במשאבים טבעיים רבים. תערובת של אזור אלפיני בהרי הקווקז, וחוף ים בעל אקלים סובטרופי של הים השחור, המושך אליו תיירים רבים, כך שבגאורגיה יש גם אתרי ספורט חורף וגם אתרי נופש ימי.

תוכן עניינים 

1 מקור השם

2 היסטוריה

2.1 העת העתיקה

2.2 ימי הביניים

2.3 ההשתלטות הרוסית

2.4 הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה 1918 - 1921

2.5 גאורגיה תחת שליטה הסובייטית 1921-1990

2.6 עצמאות

2.7 פלישת רוסיה לגאורגיה

3 גאוגרפיה

3.1 אקלים

4 פוליטיקה וממשל

4.1 שלטון מקומי

5 כלכלה

5.1 היין הגאורגי

6 דמוגרפיה

6.1 דת

6.1.1 יהדות גאורגיה

7 תרבות

7.1 ספורט

1. מקור השם

מקור השם "גאורגיה"

השם "גאורגיה" (Γεωργία), נהוג בשפות רבות. "גֶאוֹרגֶה" (Γεωργ) ההלניסטי נובע מ"גאורגיוס" (Γεώργιος), שמשמעותו "איכר", ולפיכך גאורגיה משמעותה "אדמה חקלאית".

הגאורגים מכנים את עצמם "כּארתבֶלֶבּי" (ქართველები), לארצם הם קוראים "סַכּארתבֶלוֹ" (საქართველო), ושפתם נקראת בפיהם "כּארתוּלי" (ქართული). מקור המילה הוא משמו של גיבור מהמיתולוגיה הגאורגית בשם כרתלוס, שנחשב לאבי הגאורגים. על פי המיתוסים הגאורגיים, כרתלוס היה בנו של תוגרמה (מצאצאיו של יפת בנו של נח).

חוץ מהשם גאורגיה ידועים הגאורגים גם בשם "גורג'ים" על פי השפה הערבית: "גוּרג'" והפרסית: "גוּרג'י" (گرجی), שפירושה, בדומה ליוונית, הוא חקלאי ושם המדינה "גוּרגֶ'סטַן". הכינוי הפרסי לגאורגים, גורג'י, הוא גם המקור לשמם של גאורגים בטורקית "גוּרג'וּ" (Gürcü), ומכאן שם המדינה "גוּרג'יסטַן" (Gürcüstan). בנוסף לשם "גורג'ים" ידועים הגאורגים כ"גרוּזין" (Грузин) ברוסית ושם המדינה "גרוּזיה", והיה נפוץ במדינות ברית המועצות לשעבר והוא עדיין קיים בכמה מדינות סלאביות, בישראל, וביפן. 

2. היסטוריה

2.1 העת העתיקה

על פי העדויות הארכאולוגיות הייתה גאורגיה מיושבת כבר מתחילת תקופת האבן. גילוי טכניקות עיבוד הברזל באנטוליה ובקווקז היו תחילת תקופת הברזל. בתקופה זו החלו לצמוח הממלכות הגאורגיות המוקדמות: ממלכת קולכיס (ואגריסי אחריה) במערב גאורגיה וממלכת איבריה במזרחה. תושבי ממלכות אלה היו השבטים הפרוטו-גאורגים הראשונים המופיעים בהיסטוריה הכתובה מהמאה ה-12 לפנה"ס. העדויות הארכאולוגיות מאופיינות באלמנטים של כלי מתכת וצורפות שיוצרו בטכניקות עיבוד מתקדמות, ומאששות קיום ישות מדינית של ממלכה. במאה הרביעית לפנה"ס הייתה הממלכה הגאורגית המאוחדת, ממלכת איבריה, דוגמה מוקדמת לארגון מדינה מתקדם תחת מלך אחד והיררכיה של אצולה.

הכרזת הנצרות כדת-הממלכה כבר בשנת 337 נתנה דחיפה להתפתחות הספרות והאמנות, והביאה לאיחוד הממלכות הגאורגיות. העובדה כי גאורגיה ניצבה בתווך בין העולם המוסלמי לעולם הנוצרי הפכה את האזור למוקד מאבקים וחילופים דינמיים בין העולמות שהגיעו לשיאם בסביבות המאה השתים-עשרה והשלוש-עשרה ברנסאנס של האומה הגאורגית.

2.2 - ימי הביניים

בתחילת ימי הביניים, נפלו הממלכות הגאורגיות לידי הערבים. הממלכה הערבית שהוקמה נקראה אמירות טביליסי והשתרעה על כמחצית שטח גאורגיה כיום. ברבות הימים פרשה האמירות מהאימפריה הערבית, דבר שהביא לחורבנה של העיר טביליסי. הגאורגים השתחררו מעול הערבים רק במאה האחת עשרה, לאחר 400 שנות שלטון זר, על ידי המלך דוד הבנאי. תור הזהב של גאורגיה היה במאה ה-12, אז הייתה המעצמה החזקה במזרח התיכון. תקופה זו התאפיינה בפריחה תרבותית ודתית, כפי שבאה לידי ביטוי ביצירת המופת הספרותית של שותא רוסתאוולי ובניית האקדמיות התאולוגיות במנזרי גלאתי ואיק'לתו. לפסגה תרבותית ופוליטית זו גאורגיה האמירה תחת מלכותה של המלכה תמר (1184 - 1210). למרות מלחמות ההישרדות התכופות נגד שכניה המוסלמים, הייתה זו גם תקופת סובלנות דתית כלפי נתיניה המוסלמים והיהודים של הממלכה הגאורגית.

במאה ה-13 נכבשה הממלכה על ידי המונגולים, שהיו אז בשיא כוחם. המונגולים שלטו בגאורגיה כשהם מותירים את המלוכה הגאורגית על כנה. כתוצאה מסכסוכים בין האצולה הגאורגית לשלטון המרכזי ובינם לבין עצמם, התפרקה הממלכה הגאורגית למספר נסיכויות (כארתלי, קאחתי, אימרתי, סמגרלו, גוריה, סוואנתי ואבחזיה) במאה ה-15, דבר שנוצל היטב על ידי שכניהם, האימפריה העות'מאנית והאימפריה הפרסית במאה השש עשרה. הכיבוש הזר, שלווה במסעות-עונשין אכזריים בעקבות המרידות הגאורגיות התכופות, רושש את האוכלוסייה ושיעבד אותה עוד יותר לאדוניה הפיאודליים.

בתחילת המאה ה-18 ניסה המלך וחטנג השישי לשקם את השלטון המרכזי בעזרת רפורמה חוקית וסיוע לתרבות. בהוראתו נוסד בשנת 1709 בית הדפוס הגאורגי הראשון בבירה טביליסי, אך שמרנותו הפוליטית הייתה בעוכריו, והכשילה את ניסיונותיו לחלץ את ארצו מן הקיפאון הכלכלי-חברתי.

2.3 - ההשתלטות הרוסית

בשנת 1783 חתמו רוסיה והממלכה הגיאורגית כארתלי-קאחתי על חוזה גאורגייבסק, שלפיו הפכה כארתלי-קאחתי למדינת חסות של רוסיה, דבר שלא מנע את ביזת טביליסי, בעקבות קרב קרצניסי משנת 1795.

ב-8 בינואר 1801 חתם הצאר פאבל הראשון על צו המספח את ממלכת כארתלי-קאחתי לאימפריה הרוסית, צו שאושר גם על ידי בנו אלכסנדר הראשון קיסר רוסיה ב-12 בספטמבר של אותה שנה. השליח הגאורגי בסנקט פטרבורג הגיב במכתב מחאה,  היינריך קנורינג, שמונה למלך המשנה של הקווקז מטעם הצאר, הדיח את היורש הגאורגי המיועד לכס המלכות, דוד בטונישווילי וייסד ממשלה בראשות הגנרל איוון פטרוביץ' לסרייב.

האצולה הגאורגית לא קיבלה את ההדחה עד אפריל 1802, כאשר גנרל קנורינג הקיף את האצילים בקתדרלת סיוני שבטביליסי והכריח אותם להישבע אמונים לאימפריה הרוסית. אלה שלא הסכימו נעצרו באופן זמני. בקיץ 1805 הנחיל הצבא הרוסי מפלה בנהר אסקרני ליד זגם לצבא הפרסי, ובכך הציל את טביליסי מהכיבוש.

 

בשנת 1810, אחרי קרב קצר, נכבשה הממלכה הגאורגית המערבית, ממלכת אימרתי, על ידי הצאר אלכסנדר הראשון. המלך האימרתי האחרון, והשליט האחרון לבית בגרטיוני, סולומון השני, מת בגלות בשנת 1815. משנת 1803 ועד שנת 1878, בעקבות מספר רב של מלחמות רוסיות נגד הטורקים והפרסים, סופחו מספר מחוזות נוספים של גאורגיה לאימפריה הרוסית (מחוז בתומי, ארטווין, אחלציחה, פותי ואבחזיה).

נסיכות גוריה בוטלה בשנת 1828, ונסיכות מגרליה בשנת 1857. מחוז סוואנתי סופח בהדרגה בתקופה 1857 - 1859.

הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה 1918 - 1921[עריכה | עריכת קוד מקור]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה

אחרי מהפכת פברואר ב-1917, ממשלת המעבר הרוסית כוננה ועדה טרנס-קווקזית מיוחדת כדי שתשלוט באזור. ועדה זו הוחלפה אחרי מהפכת אוקטובר, בקומיסריון של עבר-הקווקז שנועד לשלוט באופן רשמי באזור. ועדה טרנס קווקזית, בראשות המנשביק הגאורגי, ניקולאי צ'לידזה, הכריזה ב-24 בפברואר 1918, על הקמת פדרציה דמוקרטית ועצמאית שנקראה הרפובליקה הדמוקרטית הפדרטיבית של עבר הקווקז.

הרפובליקה התפרקה עם הכרזתה של גאורגיה על עצמאות ב-26 במאי 1918, באמצע מלחמת האזרחים ברוסיה. הרפובליקה החדשה הייתה דמוקרטיה פרלמנטרית, ובבחירות היחידות שהתקיימו לפרלמנט ניצחה המפלגה הגאורגית הסוציאל-דמוקרטית, שנחשבה למפלגה של המנשביקים. מנהיגם נואה ז'ורדניה, הפך לראש הממשלה הגאורגית. הממשלה החדשה ניסתה לשקם את גאורגיה, והחלה ברפורמות כוללות במדינה.

בשנת 1918 אף ייסדו אוניברסיטה בטביליסי. אבל ממשלה זו נתקלה בקשיים מבית ומחוץ כבר מתחילתה. בשנת 1918 התחוללה מלחמה גאורגית-ארמנית במחוזות הגאורגיים שאוכלסו ברוב ארמני, שהסתיים בהתערבות ישירה של הבריטים. בשנים 1918 - 1919, הגנרל הגאורגי מזניאשווילי הנהיג את ההתקפה הגיאורגית כנגד הצבא הלבן, שהונהג על ידי מויסייב ודניקין במטרה לתבוע את ערי החוף טואפסה סוצ'י ואדלר, לגאורגיה.

עצמאות המדינה לא האריכה ימים, ובפברואר 1921 גאורגיה הותקפה על ידי הצבא האדום. הצבא הגאורגי הפסיד בקרב, והממשלה הסוציאל-דמוקרטית ברחה מהמדינה. ב-25 בפברואר 1921 נכנס הצבא האדום בראשות הקומיסר סרגו אורדז'וניקידזה לבירת גאורגיה, טביליסי, וכונן ממשלת בובות קומוניסטית, שנקראה "הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה" והונהגה על ידי הבולשביק הגאורגי פיליפ מחרדזה. החל מ-12 במרץ 1922 ועד 5 בדצמבר 1936 הייתה חלק מהרפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז, שכללה גם את ארמניה ואזרבייג'ן. הרפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז לא הצליחה להתגבש ליחידה אחת, וגאורגיה הפכה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה.

הממשלה הגאורגית, שנמלטה על אונייה צרפתית, המשיכה לתפקד כממשלה גולה, ניסתה לערער את השלטון בגאורגיה הסובייטית, ותמכה בהתארגנויות אנטי-סובייטיות בגאורגיה ומחוצה לה. קבוצת גרילה קטנה השם "הקושרים של גאורגיה", בראשות קולונל ככוצה צ'ולוק'שווילי, התארגנה באותם ימים במטרה להילחם בשלטון הבולשוויקי. העניין עורר רגשות פטריוטיים, והמרד, שתפס תאוצה, הגיע לשיאו בקרב שהתרחש באוגוסט 1924 ונקרא "מרד אוגוסט בגאורגיה". קרב זה נסתיים ללא הכרעה. בסופו של דבר הוכרעו המורדים ונמלטו מהמדינה.

גאורגיה תחת שליטה הסובייטית 1921-

. הרפובליקה הפדרטיבית של עבר הקווקז, גאורגיה הסובייטית

תחת משטרו של סטלין (שהיה גאורגי בעצמו) נרצחו כ-100,000 גאורגים בטיהורים פוליטיים. במלחמת העולם השנייה כ-700,000 גאורגים נלחמו בשורות הצבא האדום כנגד הנאצים. כ-350,000 מתוכם נפלו בחזית המזרחית. היה זה הגאורגי מליטון כנתריה, שהניף את דגל הניצחון על הרייכסטאג. חלק קטן מהגאורגים נלחם במסגרת הלגיון הגאורגי של הוורמאכט, וחלק מרד. אחרי המלחמה עברה גאורגיה תהליכי תיעוש ועיור. בבירה טביליסי, שמספר תושביה עלה על מיליון, נחנכה ב-1966 רכבת תחתית.

לאחר טבח טביליסי בשנת 1956, התפתחה תנועת מחתרת של צעירים גאורגים בראשות מרב קוסטבה וזוויאד גמסחורדיה בשם "גורגסליאני" (על שם וחטנג גורגסלי), שנעצרו מספר פעמים על ידי השלטונות הסובייטים.

שר החוץ הסובייטי, אדוארד שוורדנדזה, היה "ארכיטקט" הפרסטרויקה של שנות ה-80. במהלך אותה תקופה התפתחה בגאורגיה שיטה רב-מפלגתית שהעדיפה עצמאות. המדינה ערכה את הבחירות הדמוקרטיות הרב-מפלגתיות הראשונות בברית המועצות ב-28 באוקטובר 1990. החל מנובמבר 1990 ועד מרץ 1991 היה אחד ממנהיגי תנועת השחרור הלאומית ד"ר זוויאד גמסחורדיה, נשיא המועצה העליונה של הרפובליקה של גאורגיה (הפרלמנט של גאורגיה).

2.4 עצמאות

ב-9 באפריל 1989, בשיא המאבק האזרחי לעצמאות, ביצע הצבא האדום טבח בעצרת שקטה במרכז הבירה - 20 בני-אדם נרצחו (מרביתם נשים צעירות) ועשרות נפצעו. האירוע כונה "הטרגדיה של 9 באפריל", והיה אבן דרך במאבק הגאורגי לעצמאות. בדיוק כעבור שנתיים, ב-9 באפריל 1991, הכריזה גאורגיה על עצמאותה והקימה את הרפובליקה של גאורגיה, לא לפני הבחירות הדמוקרטיות הראשונות במרחב הסובייטי ב-28 באוקטובר 1990.

ב-26 במאי 1991 נבחר זוויאד גמסחורדיה לנשיאה הראשון של גאורגיה העצמאית. עם זאת, גמסחורדיה הוכיח עצמו כנשיא כושל, שלא הצליח להתמודד עם הבעיות הכלכליות והאתניות של גאורגיה, והודח בהפיכה צבאית ב-22 בדצמבר 1991. הפיכה זו היוותה חלק ממלחמת האזרחים הגאורגית, שכללה מאבק פוליטי בין תומכי גמסחורדיה, שכונו "זוויאדיסטים" ובין תומכי הנשיא שתפס את מקומו של גמסחורדיה, אדוארד שוורדנדזה, וכן מאבק בין הממשל המרכזי ובין שלושה חבלים בדלנים, שביקשו לפרוש מגאורגיה - אבחזיה, דרום אוסטיה ואג'ריה. המלחמה נמשכה עד שנת 1995 והסתיימה בתבוסת הזוויאדיסטים, בפרישתם של החבלים המורדים והכרזתם על עצמאות דה פקטו. עצמאותם של החבלים המורדים, שנתמכה על ידי הפדרציה הרוסית אך לא הוכרה על ידי הקהיליה הבינלאומית, הביאה לטיהור אתני בו גורשו כרבע מיליון גאורגים מאבחזיה ומדרום אוסטיה, וכן היגרו אוסטים מתחומי גאורגיה.

ב-2003 הודח שוורדנדזה (שנבחר בבחירות דמוקרטיות ב-1995 וב-2000) באירוע שכונה "מהפכת הוורדים", והיה בעיקרו מחאה עממית שהיוותה דוגמה ל"מהפכה הכתומה" באוקראינה, ואירועים דומים במרחב הפוסט סובייטי. המפגינים, שמחו על זיופים בבחירות לפרלמנט, העלו לשלטון באופן זמני את הנשיאה נינו בורג'נדזה, אך לאחר קיום בחירות דמוקרטיות נבחר לנשיא מיכאיל סאקשווילי.

הנשיא החדש פתח בשורת רפורמות שמטרתן לחזק את צבאה וכלכלתה של גאורגיה, ולהשליט את מרותה של גאורגיה בחבלים הבדלניים. הצלחה ראשונה נחל סאקשווילי כאשר הצליח לאחד עם גאורגיה את מחוז אג'ריה. אך הצלחה זו לוותה בהחרפת העימות בדרום אוסטיה, שהדרדר לחילופי אש בשנת 2004 שאיימו על יציבות הסדר הפסקת האש שהושג בחבל בשנת 1992. אירועים אלו הביאו להחרפת היחסים עם רוסיה, שסייעה לבדלנים באוסטיה ובאבחזיה באופן גלוי כמעט.

2.5 פלישת רוסיה לגאורגיה

המחוזות הבדלניים אבחזיה ודרום אוסטיה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המלחמה בדרום אוסטיה

ב-7 באוגוסט 2008 נכנסו כוחות גאורגיים לדרום אוסטיה, ופתחו במבצע בדרום אוסטיה, שמטרתו כיבוש צחינוואלי והשתלטות על החבל הבדלני.

בתגובה ביצעו הרוסים ב-8 באוגוסט 2008 שורה של תקיפות אוויריות נגד מטרות צבאיות ואחרות בגאורגיה. גם לאחר נכונותה של ממשלת גאורגיה לסגת מהחבלים הבדלניים במדינה ולחתום על הפסקת האש המוצעת של האיחוד האירופי,

המשיכה המתקפה הרוסית, אשר כללה פלישה לשטחי גאורגיה עצמה, הן מכיוון דרום אוסטיה והן מכיוון אבחזיה, הפגזת נמל התעופה הבינלאומי של טביליסי, הטלת מצור על נמלי הים של גאורגיה (הופסקה לאחר לחץ אוקראיני), כיבוש העיר גורי ופגיעה בעורק התחבורה הראשי המחבר בין מזרח גאורגיה למערבה, מתוך כוונה לערער את משטרו הפרו-מערבי של סאקשווילי. צעדים אלה גרמו לפי הערכות האו"ם לכ-115 אלף פליטים גיאורגיים‏‏.

ממשלות ארצות הברית, בריטניה וצרפת דרשו מממשלת רוסיה לסגת משטחיה של גאורגיה וגינו את מוסקבה על הפעלת הכוח המאסיבית נגד גאורגיה, וממשלת גאורגיה ביקשה סיוע מממשלות המערב ומנאט"ו [7]. לבסוף, לאחר חמישה ימי לחימה, הודיע נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב כי הכוחות הרוסיים נסוגים משטחי גאורגיה, אך בפועל לא התבצעה נסיגה, דבר שהביא ב-19 באוגוסט להודעה חריפה מצד נאט"ו ולטיוטת החלטה במועצת הביטחון של האו"ם נגד רוסיה.

בעקבות הפלישה הצביע הפרלמנט הגאורגי פה אחד לא לחדש את חברות גאורגיה בחבר המדינות, וזו הסתיימה ב-17 באוגוסט 2009.

3.  גאוגרפיה

גאוגרפיה של גאורגיה

3.1 גאורגיה משתרעת על פני שתי יבשות, מכיוון שחלקים במערבה נמצאים למעשה באירופה וחלקים במזרחה משויכים לאסיה שטחה הוא כ-70,000 קמ"ר (בערך פי 3 מישראל). גבולה הצפוני באורך של 723 ק"מ הוא עם רוסיה. המחוזות הרוסיים הגובלים בגאורגיה הם: המחוז הפדרלי מחוז קרסנודר והרפובליקות קאראצ'אי-צ'רקסיה, קברדינו-בלקריה, צפון אוסטיה - אלניה, אינגושטיה, צ'צ'ניה ודאגסטן. בדרום מזרחה היא חולקת גבול באורך 322 ק"מ עם אזרבייג'ן, וגבול באורך 164 ק"מ עם ארמניה ובדרום עד דרום מערב גבול באורך 252 ק"מ עם טורקיה. יתרת הגבול המערבי הוא חופי הים השחור.

3.2 הרי הקווקז הגדולים שמצפונה מקושרים בשרשרת הרי סוראמי או הרי ליחי שבמרכזה להרי הקווקז הקטן שבדרומה. הרי סוראמי מחלקים את גאורגיה לשני אזוריה הגאוגרפיים העיקריים - מזרח ומערב גאורגיה:

3.3 מזרח גאורגיה - (להוציא מורדות הרי הקווקז) הוא אזור של עמקי נהרות רחבים, המופרדים בהרים נמוכים יחסית. באזור זה האקלים יבש יותר מאשר במערב בגלל ניתוקו הטופוגרפי מן הים והיותו חשוף לרוחות מזרחיות. האזור מושקה בנהר מטקווארי (קורה), שיובליו העיקריים הם אראגווי, ליאחווי, יורי, אלזני וכסאני.

3.4 מערב גאורגיה - (להוציא מורדות הרי הקווקז) הוא אזור מישורי יחסית, המתחבר להרי הקווקז הקטן בהרים נמוכים שבדרומו. באזור זה האקלים ברובו סובטרופי לח עקב הקרבה לים השחור והיותו חשוף לרוחות מערביות, הגורמות לריבוי משקעים. בחורף יורד כאן (חוץ מבמישור החוף) שלג רב. מישור קולכתי, המהווה את ליבתו המאוכלסת, מושקה על ידי הנהר ריוני, שיובליו העיקריים הם צחניסצקאלי וקווירילה.

4 .אקלים

4.1 האקלים של גאורגיה מגוון מאוד בהתחשב בממדיה הלא גדולים של המדינה. ישנם שני אזורי אקלים עיקריים המזרחי והמערבי. רכס הרי הקווקז הגדול משחק תפקיד חשוב במיתון אקלימה של גאורגיה, ומגן על המדינה מחדירה של אוויר קר יותר מצפון. רכס הרי הקווקז המשני מגן על האזור מהשפעת אוויר חם ויבש מדרום.

4.2 רוב חלקה המערבי של גאורגיה שוכנת באזור אקלים סובטרופי לח עם כמות משקעים שנתית הנעה בין 1000 - 4000 מ"מ. כמות המשקעים מתחלקת בצורה אחידה בין כל עונות השנה, אף על פי שירידת הגשמים יכולה להיות כבדה במיוחד במהלך הסתיו. האקלים של האזור משתנה באופן משמעותי באזורים הגבוהים של גאורגיה, וכאשר האזורים הנמוכים של מערב גאורגיה הם חמים יחסית במשך השנה, אזורי ההרים ומרגלות ההרים (כולל את הקווקז הגדול והקווקז המשני) קרים, הקייצים רטובים ומושלגים בחורף (השלג נערם לעתים לגובה של 2 מטר במחוזות רבים). אג'ריה הוא המחוז בעל כמות המשקעים הרבה ביותר בקווקז, כאשר יער הגשם הממוזג מטירַלה, מזרחית לכובולתי מקבלת בסביבות 4500 מ"מ גשם בשנה.

4.3 מזרח גאורגיה יש אקלים הנע בין מאקלים סובטרופי לח לאקלים ים תיכוני. מזג האוויר באזור מושפע מאוויר יבש הנע מאזור הים הכספי/מרכז אסיה ממזרח ואוויר לח המושפע מהים השחור ממערב. חדירת האוויר הלח מהים השחור נחסמת לעתים קרובות על ידי מספר רכסי הרים (רכס ליחי ורכס מסחתי) שמפרידים את החלק המזרחי והמערבי של המדינה. כמות המשקעים השנתית נמוכה בהרבה ממערב גאורגיה ונעה בין 400 - 1600 מ"מ. התקופה הרטובה ביותר מופיעה בדרך כלל באביב ובסתיו, כאשר חודשי החורף והקיץ נוטים להיות היבשים יותר. הקיץ ברוב מזרח גאורגיה חם (במיוחד במישורים ובאזורים הנמוכים), והחורפים קרים יחסית. כמו בחלקה המערבי של גאורגיה החלקים הגבוהים של גאורגיה משחקים תפקיד חשוב והתנאים האקלימיים מעל לגובה 1500 מטר מעל פני הים קרים יותר בהרבה מהחלקים הנמוכים של גאורגיה. האזור השוכן מעל לגובה של 2,000 מטר מעל פני הים קפוא ומושלג לעתים קרובות גם בחודשי הקיץ.

5. פוליטיקה וממשל

5.1 מעצמאותה בשנת 1991 עד אוקטובר 2012 גאורגיה הייתה דמוקרטיה נשיאותית נוסח צרפת (שבה הנשיא וראש הממשלה יכולים להיות ממפלגות יריבות). בראשה של גאורגיה עמד נשיא, אשר נבחר לקדנציה של 5 שנים והיה בעל סמכויות רבות. הנשיא מינה את ראש הממשלה בכפוף לאישור הפרלמנט, שנבחר כל ארבע שנים ומונה 235 חברים. בשנת 2012, לפני הבחירות לפרלמנט באוקטובר של אותה שנה, הנשיא סאקשווילי יזם שינוי בחוקה; מטרת השינוי הייתה שימור שלטונו גם אחרי סוף תקופת כהונתו השנייה והאחרונה כנשיא. על-פי השינוי בחוקה, הפרלמנט ממנה את ראש הממשלה וראש הרשות המבצעת הוא ראש הממשלה ולא הנשיא.

בבחירות אוקטובר 2012 לפרלמנט, האופוזיציה ניצחה. תקוותו של הנשיא סאקשווילי להנהיג את המדינה כראש הממשלה נכזבה.

 סאקשווילי כיבד את החוק החדש והעביר את סמכויות השלטון אל ראש הממשלה שנבחר על ידי הפרלמנט - בידזינה איוואנישווילי; בכך, גאורגיה נהפכה לדמוקרטיה פרלמנטרית, שבה לנשיא תפקיד ייצוגי-סמלי בלבד.

5.2 המשבר שפרץ, בעקבות הטענה להונאה בפתקי ההצבעה בבחירות לפרלמנט בשנת 2003, גרם למהפכת הוורדים, שהביאה להתפטרות הנשיא המכהן, אדוארד שוורדנדזה, ב-23 בנובמבר 2003. בעקבות המהפכה, שנסתיימה ללא שפיכות דמים, מונתה נשיאה זמנית, מי שהייתה יושבת ראש הפרלמנט, נינו בורג'נדזה. ב-4 בינואר 2004 זכה בבחירות לפרלמנט מיכאיל סאקשווילי, מנהיג המפלגת התנועה הלאומית-דמוקרטית ונכנס לתפקידו ב-25 בינואר של אותה שנה. בבחירות שנערכו מחדש ב-28 במרץ 2004 ניצחה מפלגתו של סאאקשווילי ברוב גדול של המושבים (כ- 75%), עם מפלגה אחת נוספת שהשיגה 7.5% מהמושבים (האופוזיציה הימנית) כאשר אחוז החסימה עומד על 7% מקולות הבוחרים. בחירות אלה נחשבות לחופשיות ביותר בהיסטוריה העצמאית של גאורגיה. למרות המתיחות הגוברת בין השלטון המרכזי למנהיג האג'רי, אסלן אבשידזה, השפיעו הבחירות על המחוז.

5.3 בפרלמנט הראשון של סאקשווילי נכללו בין היתר: סלומה זורבישווילי כשרת חוץ, שהייתה שגרירת צרפת בגאורגיה, בהסכמתו של ז'אק שיראק לאחר בקשה של סאקשווילי. סאקשווילי גם כופף את החוק הגאורגי ונתן לזורבישווילי אזרחות גאורגית בנוסף לזו הצרפתית, בניגוד לחוק הגאורגי שלא מאפשר אזרחות כפולה. כמו כן כיהנו בפרלמנט גם יהודיות: ננה פטרקצישווילי, כנציגת העיר קווארלי. מזיה פטרקצישווילי תורתלדזה נכנסה לפרלמנט ברשימה הפרופורציונית והייתה התשיעית ברשימה בגוש של האופוזיציה הימנית. אלנה תבדורדזה - יהודיה למחצה ומגינה על זכויות האדם.

5.4 המתיחות בין הממשלה הגאורגית לשלטון באג'ריה התפתחה במהירות הולכת וגוברת לאחר הבחירות בסוף אפריל. המתיחות הגיעה לשיאה ב-1 במאי 2004, כאשר אבשידזה הגיב לתמרונים הצבאיים של הצבא הגאורגי, שהתקיימו ליד אג'ריה, בפיצוץ שלושת הגשרים המחברים את אג'ריה לגאורגיה על נהר הצ'לוכי. ב-5 במאי הוכרח אבשידזה לגלות מאג'ריה בעקבות הפגנות סוערות בבתומי שקראו להתפטרותו, ורוסיה הגבירה את הלחץ על ידי שר החוץ שלה איגור איוונוב.

5.5 ב-3 בפברואר 2005, ראש הממשלה זוראב ז'ווניה מת, לכאורה מהרעלת פחמן חד-חמצני מדליפה שנגרמה מצינור גז חשוף, בביתו של ראול אוסופוב, סגנו של מושל מחוז כארתלי תחתית. מאוחר יותר, חברו הקרוב של ז'ווניה ובעל בריתו משכבר הימים, שר האוצר זוראב נור'אידלי, נתמנה על ידי סאקשווילי למחליפו בתפקיד ראש הממשלה.

מאז שעלה לשלטון, בשנת 2003, נתן סאקשווילי דחיפה להתפתחות צבא גאורגיה, והגדיל את היקפו ב-26,000 חיילים. בכלל זה נכללים 5,000 חיילים שאומנו בטכנולוגיות מתקדמות על ידי צבא ארצות הברית חלק מיחידות אלה הועברו לבסיסים בעיראק כחלק מהקואליציה הבינלאומית באזור,

 

 כשהם משרתים בבעקובה, באזור הירוק של בגדאד (מיקומה של מפקדת הקואליציה במרכז בגדד). במאי 2005, הגדוד ה-13 של חיל הרגלים ("שַבנַבַּדה") היה לגדוד הראשון שמשרת במלואו מחוץ לגאורגיה. יחידה זו אחראית לשתי נקודות ביקורת בכניסות לאזור הירוק, ומספקת אבטחה לפרלמנט העיראקי. באוקטובר 2005, היחידה הוחלפה בגדוד ה-21 של חיל הרגלים במדי הקרב של יחידה אמריקאית; הם שירתו תחת הדיוויזיה השלישית של חיל הרגלים.

5.6 בשנת 2006 התפרץ משבר קודורי, כאשר מנהיג המיליציה המקומית בעמק קודורי (החלק היחיד של אבחזיה שנמצא בשליטת גאורגיה באותם ימים), הכריז על אי ציות לשלטון הגאורגי. הממשלה הגאורגית השתלטה על האזור במבצע משולב של משטרת גאורגיה והצבא הגאורגי.

6 שלטון מקומי

6.1 מחוזות גאורגיה

מס.                                             מחוז                               בירת המחוז

1                                               אבחזיה                                     סוחומי

2                                  סמגרלו וסוואנתי עילית                        זוגדידי

3                                                גוריה                                    אוזורגתי

4                                               אג'ריה                                       בתומי

5                            רצ'ה-לצ'חומי וסוואנתי תחתית          אמברולאורי

6                                               אימרתי                                    כותאיסי

7                                    סאמצחה-ג'אוואחתי                       אחלציחה

8                                       כארתלי הפנימית                                   גורי

9                                       מצחתה מתיאנתי                            מצחתה

10                                      כארתלי תחתית                              רוסתווי

11                                             קאחתי                                       תלאווי

12                                       טביליסי רבתי                               טביליסי

 

2.6 גאורגיה מחולקת לשתי רפובליקות אוטונומיות ועשרה מחוזות,

הנקראים "מחַרֶה". מחוזות אלה מחולקים ל-73 נפות או תת-מחוזות, שמתוכן 13 נפות הן בשטח שתי הרפובליקות האוטונומיות (6 באג'ריה ו-7 באבחזיה), ובהן אין לגאורגים שליטה דה פקטו. נפות אלה נקראות ראיוֹני.

אזור נוסף שאינו נמצא בשליטה גאורגית הוא דרום אוסטיה, שבעבר נחשבה לאדמיניסטרציה אוטונומית (מוכרת גם כסמצ'אבלו): בשנים האחרונות היא נמצאת במגעים עם רוסיה כדי לקבל עצמאות והיא, למעשה, חלק מכארתלי הפנימית.

7 . כלכלת גאורגיה

מבחינה היסטורית, כלכלת גאורגיה הייתה מבוססת על חקלאות ותיירות. הרבה תרבויות עתיקות עברו דרך גאורגיה, לעתים העשירו אותה ולעתים השמידו את כלכלת המדינה. במאה ה-20 הוכפפה הכלכלה הגאורגית למשטר התכנון הסוציאלי הסובייטי. החל משנת 1991 עמדה גאורגיה בפני שינויים רבים, עם שינוי מבנה המשק מקומוניסטי לקפיטליסטית. על פי הסטטיסטיקה העדכנית, היבוא עולה על היצוא, והתמ"ג הצטמצם במעט והיה גידול משמעותי בהשקעות ממשלתיות. למרות זאת, על פי הבנק העולמי, גאורגיה נחשבת למדינה מספר אחת ברפורמות בעולם, כאשר תוך שנה אחת, קפצה ממקום 112 למקום 37 במונחי "קלות עשיית העסקים", כאשר רוב המדינות השכנות נמצאות בסביבות מקום 100 במדד הבנק העולמי.

 

7.1 הכלכלה הגאורגית, באופן מסורתי, סבבה סביב תיירות הים השחור, עיבוד הדרים, תה וענבים; כריית מנגן ונחושת; וסקטור קטן של תוצרת תעשייתית ביצור יין, מתכות, מכונות, כימיקלים וטקסטיל. המדינה מייבאת את רוב צורכי האנרגיה, כולל גז טבעי, ומוצרי נפט. מקור אנרגיה פנימי גדול למדי הוא אנרגיית מים. למרות הנזק החמור, שהכלכלה סבלה במהלך הסכסוכים האזרחיים, החל משנת 1995 התמ"ג צומח והאינפלציה פוחתת. הכלכלה הגאורגית ממשיכה לחוות בעיות תקציב גדולות במהלך רפורמה לצמצום המיסוי והפחתתו. צמיחת כלכלה נפגעה גם מהשחיתות שנפוצה במדינה. שקיפות בינלאומית, הוכרה באופן בינלאומי, וכובדה באופן נרחב על ידי ארגונים שהתחייבו למדיניות הדגשת המלחמה בשחיתות בעולם, כאשר היא ממקמת את גאורגיה במקום ה-99 בשנת 2006 במדד השחיתות העולמי (שבו דירוג של 1 הוא השחיתות המעטה ביותר (ישראל נמצאת במקום 34).‏ מיקום זה הוא שיפור משמעותי יחסית למדד 2005 שהעמיד את גאורגיה במקום 130. גאורגיה עדיין סובלת ממחסור באנרגיה; היא הפריטה את רשת החשמל במדינה בשנת 1998, ומפיצי החשמל משתפרים עם הזמן. גאורגיה תולה תקוותה בשיקום בזמן הארוך, ובהתפתחות מסדרון תחבורתי בינלאומי שיעבור דרך נמלי המפתח של הים השחור: פותי ובתומי.

7.2 היבולים העיקריים בחקלאות הגאורגית הם ענבים, תפוחים, פירות הדר, אבטיחים, מלונים ודלעות. מענבים מפיקים יינות, לרוב בשיטה מסורתית. משק החי מורכב בעיקר מכבשים, מחזירים, מפרות ומיני עופות.          

התעשייה הגאורגית מייצרת מתכות, מנועים וטקסטיל; בתחום התעשייה הקלה: תה, יינות, ריבות ומים מינרליים.

גאורגיה מייבאת: דלק, חיטה, מזון, מכונות, חלפים וציוד תובלה. גאורגיה מייצאת מוצרי ברזל ופלדה, מוצרי מזון, טקסטיל, כימיקלים ומכונות. שותפי המסחר העיקריים: רוסיה, טורקיה, אזרבייג'ן וארמניה.

אוצרות הטבע של גאורגיה הם: נפט, גז טבעי, אבן בניין, ארסן, בהט, ברקת, זהב, חרסיות, כספית, מנגן ופחם.

היין הגאורגי

7.3 גאורגיה נחשבת, יחד עם איראן, לאחת מערשי תרבות היין וזאת על פי ממצאים ארכאולוגיים, שמתארכים את ייצור היין לשנת 5000 לפנה"ס. הזנים ושיטות היצור של היין הגאורגי הם עתיקים ביותר. היין הגאורגי האופייני הוא חצי מתוק, ובעיני תושבי המדינה הוא מתחרה ביין הצרפתי, הספרדי ויתר היינות המערב אירופאים. יין גאורגי נוחל הצלחה בעולם ובמיוחד במזרח אירופה.

8 . דמוגרפיה של גאורגיה, גאורגים, אג'רים, סוואנים, מגרלים, אבחזים

 

גודל האוכלוסייה של גאורגיה בשנים 1992 - 2003, באלפים

אוכלוסיית גאורגיה מונה כ-4.5 מיליון בני אדם איש (2011), המתחלקת לרוב מוחלט של גאורגים המהווים 83.8% מהאוכלוסייה, אזרים 6.5%, ארמנים 5.7% מהאוכלוסייה ורוסים המהווים 1.5% מהאוכלוסייה (רובם היגרו אחרי הצהרת העצמאות של גאורגיה). האבחזים באבחזיה והאוסטים בדרום אוסטיה (ומעבר לגבול בצפון אוסטיה) מנסים לפרוש מגאורגיה מאז הכרזתה על עצמאות. שתי קבוצות נוספות של כרתוולים חיים בגאורגיה: הסוואנים מסוואנתי והמגרלים מסמגרלו, ועם קבוצה קטנה יותר של הלאזים דוברי הלאזית, שרובם מתגוררים בטורקיה. הם נפרדים כקבוצות בלשניות אבל בעלי קירבה אתנית ותרבותית לגאורגים האחרים. ישנן קבוצות אתניות קטנות נוספות, ביניהן אשורים, צ'צ'נים, יוונים, קברדינים, כורדים, יהודים, טורקים ואוקראינים.

מאז נפילת ברית המועצות, סבלה גאורגיה משינויים משמעותיים בהרכב האוכלוסייה ותפוצתה. המרד באבחזיה, הסכסוך האג'רי והכלכלה השבירה בדרום אוסטיה, שהובילה להתמעטות הזדמנויות העבודה, הובילו אלפי גאורגים להגר בחיפוש אחרי עבודה, במיוחד לרוסיה. הבעיה החריפה עקב שיעור ילודה נמוך של האוכלוסייה שלא היגרה. בעיה דומה קיימת אצל השכנה ארמניה. גודל אוכלוסיית גאורגיה מוערך כיום בכמיליון איש פחות מגודל האוכלוסייה בשנת 1990, וחלק מהמשקיפים טוענים כי המספר האמיתי אף נמוך יותר.

9. דת

הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית-אפוסטלית

כיום רוב האוכלוסייה משתייכת לנצרות האורתודוקסית של הכנסייה האורתודוקסית הגאורגית (83.9%). גאורגיה היא המדינה השלישית העתיקה ביותר, אחרי קיסרות אקסום, שהכריזה על התנצרותה - הפיכת הנצרות לדת הרשמית של כארתלי (איבריה). בכל זאת, קהילות נוצריות היו קיימות באגריסי (כיום אבחזיה) לפני שנינו הקדושה הטיפה לנצרות. בנוסף, שמעון ואחיו אנדרי משנים עשר השליחים של ישו, הטיפו לנצרות בגאורגיה, והדבר הופך את הכנסייה האורתודוקסית הנוצרית לאפוסטולית, ומציין אותה ככנסייה הגאורגית האורתדוקסית-אפוסטולית. הכנסייה האורתדוכסית הגאורגית זכתה בדרגה גבוהה יותר בהיררכיה הכנסייתית במאה החמישית, בתקופת שלטונו של וחטנג גורגסלי. התנ"ך והברית החדשה תורגמו לגאורגית במאה החמישית.

דתות המיעוטים הן: מוסלמים 9.9%, ארמנים אפוסטולים 3.9%, נוצרים קתולים 0.8%, זאת על פי מפקד אוכלוסין משנת 2002. כמו כן הצהירו באותו מפקד 0.8% על דת אחרת ו-0.7% הצהירו כי הם אתאיסטים.

יהדות גאורגיה

הקהילה היהודית בגאורגיה עתיקת יומין ויש הסבורים כי ראשיתה עוד מימי חורבן בית ראשון - גלות מסופוטמיה ומימי נבוכדנאצר. היהודים הגאורגים חיו באופן מסורתי בנפרד, ברובע היהודי שבכל עיר או כפר, שנקרא "שכונת היהודים". יהדות גאורגיה כוללת גם קהילה קטנה של יהודים אשכנזים, שברחו ממקום מושבם בזמן מלחמת העולם השנייה והתיישבו בטביליסי.

על פי המסורת של יהודי גאורגיה מוצאם הוא מצאצאי שבטי ישראל שהוגלו על ידי שלמנאסר, מלך אשור, שהושיבם ב"חלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי". קשה להחליט אם הדברים מבוססים על מסורת תקפה או שמדובר בהשפעה מאוחרת של אמונות שרווחו בקרב היהודים בקווקז. מבחינה גנטית יהודי גאורגיה מראים דמיון גנטי לקהילת יהודי עיראק, המעיד על מוצא משותף.

ההזדהות של יהודי גאורגיה עם מדינת ישראל הגיעה לשיאה לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967. בתחילה, השלטונות הסובייטים סירבו לבקשת היהודים לעלות לישראל. באוגוסט 1969, 18 משפחות יהודיות מגאורגיה שלחו מכתב לוועדה לזכויות האדם של האו"ם, בתביעה להגר לישראל. המכתב היה התביעה הפומבית הראשונה של יהודים סובייטים לעליה לישראל. פעולה זו גרמה למערכה אינטנסיבית של ממשלת ישראל והעולם היהודי להתיר את עלייתם של יהודי ברית המועצות לישראל. מכתב שני נשלח בנובמבר 1969 לאו תאנט, המזכיר הכללי של האו"ם. ביולי 1971, קבוצה של יהודים גאורגים קיימו שביתת רעב במוסקבה. מאבקם של יהודי גאורגיה הובילה לשינוי היסטורי בעמדת השלטונות הסובייטים, ובמהלך שנות ה-70 החלה עליה מסיבית לישראל. כ-30,000 יהודים גאורגים עלו לישראל, וחלקם למדינות אחרות, כ-17% מיהודי ברית המועצות עלתה בתקופה זו. מספר היהודים בגאורגיה ירד מ-28,300 בשנת 1970 ל-24,800 ב-1989. מאז הכרזת העצמאות של גאורגיה ב-1991, אלפי יהודים גאורגים עלו לישראל. בשנת 1993 מספר היהודים בגאורגיה הוערך ל-14,500 איש.

 

קהילת יהודי גאורגיה פיתחה מימי קדם ניב שנשמר עד היום ונקרא "גאורגית יהודית".

 

10. תרבות

התרבות הגאורגית עתיקת יומין עם מסורת ספרותית המבוססת על השפה הגאורגית והאלפבית הגאורגי הייחודי בעולם. השפה הייחודית הביאה לזהות חזקה מאוד של הגאורגים לעמם ששימרה את הגאווה הלאומית הגאורגית למרות תקופות ארוכות של כיבוש זר ונסיונות התבוללות כפויות.

הסופר המשפיע ביותר על הספרות והתרבות הגאורגית הוא שותא רוסתוולי עם, פואמה אפית, עוטה עור הנמר, הנחשב לאפוס הלאומי הגאורגי, שתורגמה גם לעברית על ידי דב גפונוב תוך הקפדה על החריזה והמצלול העתיק. בנוסף ליצירה זו ישנו גם אפוס גאורגי פולקלוריסטי קדם נוצרי בשם אמירניאני המתוארך לסוף המיליניום השני לפנה"ס.

המאכלים הנפוצים במטבח הגיאורגי הם הקליה, הטק'לאפי, הבאז'ה, הצ'אדי והלוביו.

חורומי הוא ריקוד מלחמה גאורגי.

11. ספורט

גאורגיה במשחקים האולימפיים

לגיאורגיה מסורת של הצטיינות בספורט. אלופי עולם ואלופים אולימפיים הגיעו מגיאורגיה, כשההישגים הבולטים היו בענפי ההיאבקות והרמת משקולות, טניס, כדורגל, לרבות זכייה של קבוצת דינמו טביליסי בגביע אירופה למחזיקות גביע בשנת 1981 בהדרכתו של המאמן נודאר אחלקצי.

ענפי הספורט הפופולריים בגיאורגיה הם כדורגל, כדורסל, רוגבי, היאבקות והרמת משקלות. בהיבט ההיסטורי, גיאורגיה הייתה מפורסמת בחינוך הגופני שבה. ידוע שהרומאים התרשמו מאוד מהתכונות הפיזיות של הגיאורגים אחרי שראו את טכניקות האימון שלהם באיבריה העתיקה. ההיאבקות נשארה ספורט היסטורי בגיאורגיה, וקיימים היסטוריונים הסבורים שהסגנון היווני-רומי בהיאבקות שילב בתוכו הרבה מרכיבים גיאורגיים. בתוך גיאורגיה, אחד הסגנונות הפופולריים ביותר הוא היאבקות בסגנון קחטי. בעבר היו מספר סגנונות נוספים אך הם לא כה נפוצים היום. למשל, באזור חבצורטי יש שלושה סגנונות נפרדים של היאבקות. ענפי ספורט נפוצים במאה התשע עשרה היו פולו וללו, ענף ספורט פופולרי שלאחר מכן הוחלף על ידי הרוגבי.

מחוז - זוגדידי

 

חבל ארץ                                    סמגרלו

מחוז                                       נפת זוגדידי,

סמגרלו וסוואנתי עילית

גובה                                       128 מטרים

אוכלוסייה   75,900‏ (נכון ל-2007)

                                                      

75,900‏ (נכון ל-2007)

זוּגדידי (בגאורגית: ზუგდიდი) היא בירתה ההיסטורית של סמגרלו, המחוז ההיסטורי שבמערב גאורגיה. כאשר היא ממוקמת בצפון-מערב סמגרלו. היא מהווה מרכז מנהלתי של נפת זוגדידי, ובירת מחוז סמגרלו וסוואנתי עילית. זוגדידי שוכנת על גדת נהר צ'חוֹאוּשי (ჩხოუში) במרחק 110 ק"מ מהים השחור. היא הוכרזה לעיר בשנת 1918, ואוכלוסייתה מונה 75,900 איש

 

בעיר עוברת מסילת ברזל, ודרכים חשובות במדינה (זוגדידי-מסטיה, שבנפת מסטיה). בזוגדידי ישנם מפעלים חשובים, ביניהם מפעל לתה. בשנת 2005 הוקם בזוגדידי בית חולים מודרני לחולי לב. כמו כן יש בעיר יש בית ספר גבוה צרפתי-גאורגי. ליד זוגדידי, לפני הכניסה לסכר אנגורי, שעל נהר האנגורי, מפעל ההידרו-אלקטרי הגדול ביותר בקווקז.

היסטוריה

שמה של זוגדידי מורכב מ-2: זורג-דידי (דידי פירושו גדול). לראשונה נזכרת בכתובים בתחילת המאה ה-17, כמרכז הפוליטי, האדמניסטרטיבי והתרבותי של נסיכות אודישי או נסיכות מגרליה. ושימשה ככזו עד ל1803. נסיכי דדיאני בנו במחצית השנייה של המאה ה-19 ארמון. בשנים 1855-1857 הייתה תחת שליטת האימפריה העות'מאנית, ולאחר מכן תחת שליטת האימפריה הרוסית. שהיה בבעלותו של צ'ארלס לואיס נפולאון מוראט, נכדה של אחותו של נפולאון, שנשא לאישה, בשנת 1868, את ביתו של אחד משליטי מגרליה האחרונים, סלומה דדיאני. הארמון נשרף בשנת 1894 ושוחזר בשנת 2000. ארמון דדיאני הפך למוזאון היסטורי בשנת 1921. וכולל בין מוצגיו את מסכת המוות של נפולאון, תמונה של הקיסר הצרפתי, על חימושו, סמלי האצולה שלו, רהיטיו וספריו.

יהודי זוגדידי

בהסכמת הנציג הסובייטי לענייני דתות בנו יהודי העיר בית כנסת, שהחל לפעול בשנות ה-40. לנוכח פעולה זו של סולק הנציג הסובייטי לענייני דתות מתפקידו.

 

מחוז  גוריה

מושל                                     אלקו צינצדזה

נפות במחוז                                    3

ערים במחוז                                    2

בירת המחוז                              אוזורגתי

שטח                                      2,033 קמ"ר

אוכלוסייה            143,000‏  (נכון ל-2002)

 

 

 

מחוז גוריה

גוריה (בגאורגית: გურია מילולית: גוּריָה) - מחוז בגאורגיה, שלחקו הדרומי מאופיין בהרים בעלי מדרונות מתונים של רכס מסחתי, ואילו חלקו הצפוני נמצא במישור קולכתי. גוריה ממוקמת בדרום מערב גאורגיה. גבולותיו: מחוז אימרתי מצפון, סאמצחה-ג'אוואחתי ממזרח, אצ'ארה (אג'אריה בשפות זרות) מדרום והים השחור ממערב. האקלים במחוז סובטרופי-לח וצמחייתו הכוללת, בין היתר, יערות, עשירה מאוד. כלכלת המחוז התבססה בעבר בעיקר על שדות-תירס. במאה ה-20 החלו גם בטיפוח מטעי-תה. הגורים (תושבי המחוז) דוברים בדיאלקט מקומי של השפה הגאורגית (גוריאולי). הנהרות העיקריים בגוריה הם סופסה ונטנבי.

לאחר העצמאות הגאורגית ב-1991 זכה גוריה במעמד אדמיניסטרטיבי של רגיוני (מחוז), שבירתו אוֹזוּרגֶתי. הרגיוני

מתחלק לשלושה ראיונים (תת-מחוזות):

נפת אוזורגתי

נפת לנצ'חותי

נפת צ'וחטאורי

יישובים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערים: אוזורגתי ולנצ'חותי

עיירות: לאיתורי, נארוג'ה, מסקירלי, אורקי וצ'וחטאורי

כפרים: 186

מושלי המחוז

1995 - מיכאיל צ'קוּאסֶלי

1997 - אולג ניקולישווילי

1998 - קרלו גוג'בידזה

2004 - בֶז'אן קאלָנדַדזֶה

2005 - אַלֶקו צינצַדזֶה

2006 - מיכֶאיל סווימוֹנישווילי

היסטוריה

בימי הביניים המוקדמים צמחה בגוריה נסיכות פאודלית. היא הצטרפה לממלכה הגאורגית בסוף המאה ה-10, מספר שנים לפני שהושלמה איחודה. לאחר התפרקות הממלכה הגאורגית המאוחדת במאה ה-15 שבה להיות נסיכות עצמאית בהנהגת שושלת גוריאלי - נסיכות גוריה. ככל מערב גאורגיה במהלך ימי-הביניים המאוחרים סבלה רבות מפלישות של האימפריה העות'מאנית.

 במאה ה-17 אף נקרעה ממנה אזור מתוך אג'ריה שבדרומה (באותם זמנים השתייכה לנסיכות גוריה), שאוכלוסייתה אוסלמה לאחר מכן.

ב-1828 האימפריה הרוסית סיפחה וביטלה את הנסיכות. מסוף המאה ה-19 החבל התפרסם בזכות התארגנות מחתרתית חזקה של איכרים מרקסיסטים. בתקופת העצמאות הקצרה של גאורגיה בשנים 1918 - 1921 לגוריה היה מעמד אדמיניסטרטיבי של מאזרה (מחוז). תחת השלטון הסובייטי עברה תהליך של קולקטיביזציה כפויה, אך מלבד מיכון החקלאות לא עברה מודרניזציה בדמות תיעוש ועיור והיה לאחת החבלים העניים בגאורגיה. בן-החבל המפורסם ביותר הוא אדוארד שווארדנאדזה, מי שהיה מנהיג המפלגה הקומוניסטית של גאורגיה ברוב שנות ה-80, שר החוץ של ברית-המועצות בתקופת הפרסטרויקה ונשיאה השני של גאורגיה העצמאית בשנים 1992 - 2003.

 

מתחילת שנות ה-90, עקב המחסור במקורות אנרגיה בגאורגיה העצמאית (מ-1991), גוריה סובלת ממצוקה כלכלית בגלל הפגיעה באספקת חומרי גלם להנעת המיכון החקלאי.

אתרים

כנסיית שמוכמדי

כנסיית ליחאורי

4. מחוז אג'ריה (רפובליקה אוטונומית)  מערב גיאורגיה

מדינה / טריטוריה גאורגיה

מושל לבן ורשלומידזה

בירת הרפובליקה אוטונומית        בתומי

שטח 2,900 קמ"ר

אוכלוסייה  392,432‏  (נכון ל-2002)

135.32 נפש לקמ"ר (נכון ל-2002)

אג'ריה או אצ'ארה (בגאורגית:აჭარა) או הרפובליקה האוטונומית של אג'ריה (בגאורגית: აჭარის ავტონომიური რესპუბლიკა, בתעתיק עברי: אצ'אריס אבטוֹנוֹמיוּרי רֶספּוּבליקה) הינה רפובליקה אוטונומית בדרום-מערב גאורגיה, ומחוז בגאורגיה. הרפובליקה האוטונומית גובלת בטורקיה ובים השחור. משנת 1921, ובתקופת גאורגיה הסובייטית הייתה אג'ריה רפובליקה אוטונומית סובייטית סוציאליסטית שנקראה הרפובליקה האוטונומית הסובייטית הסוציאליסטית של אג'ריה. הרפובליקה האוטונומית הוקמה מסיבה פוליטית בעיקרה, למנוע מגאורגיה שליטה מלאה בנמל בתומי.

1 .גאוגרפיה

אג'ריה נמצאת באזור הקווקז וגובלת בתוך גאורגיה מצפון בגוריה, בצפון-מערב בסאמצחה-ג'אוואחתי בטורקיה וגם מדרום בטורקיה, וממערב בים השחור. בשל אקלימה, המאפשר גידולים סובטרופיים,

תפסה אג'ריה מקום נכבד במשק של ברית המועצות. מטעי פרי ההדר סיפקו כ-70% מכלל גידולי ההדר בברית המועצות. כמו כן מטעי התה של אג'ריה היו היחידי בכל רחבי ברית המועצות כאשר בשנת 1938 הגיעה תפוקת התה ל-6400 טון. גידולים נוספים: טבק ועצי תות. בעמק נהר צ'ורוחי נמצא נחושת בכמות רבה.

2. שלטון מקומי

אג'ריה מחולקת לשש נפות והן:

בתומי

נפת כדה

נפת כובולתי

נפת חלבצ'אורי

נפת שואחבי

נפת חולו

בקטע קצר לחופי הים השחור שורר ברפובליקה אקלים סובטרופי ובשאר הרפובליקה, בהרים, אקלים הררי.

3. יישובים

ערים: 2 (בתומי, כובולתי)

עיירות: 7 (מחינג'אורי, צ'אכבי, אוצ'חמורי, כדה, חלבצ'אורי, שואחבי, חולו)

כפרים: 333 

4. ממשל

מושלי האוטונומיה של אג'ריה:

2001-2004 אסלן אבשידזה

מושל המחוז:

1991-2001 אסלן אבשידזה

 ??? גיאורגי צינצכּילדזה

2004 מיכאיל מחרדזה

5. דמוגרפיה

אסלאם באג'ריה

רוב תושבי אג'ריה הם אג'רים הדוברים גאורגית בניב הייחודי להם. תושבי החבל התנצרו במאה ה-4. תחת השלטון העות'מאני הם אולצו במאות ה-17 וה-19 להתאסלם אומנם נישארו מוטיבים נוצריים בהם. כאשר נשלט האזור על ידי הסובייטים ובעת החזרת השלטון לידיים גאורגיות עברו רוב תושבי הרפובליקה בחזרה לנצרות אולם רבים נשארו מוסלמים סונים. מיעוטים אתנים באג'ריה הם: ארמנים, יהודים, רוסים ואבחזים. 

6. היסטוריה

אג'ריה בתקופת מהפכת הוורדים

בימי קדם הייתה אג'ריה חלק מקולכיס ומאיבריה הקווקזית. אוכלסה על ידי היוונים במאה ה-5 לפנה"ס, ובמאה ה-2 לפנה"ס נכבשה על ידי הרומאים. היא הפכה חלק מאגריסי לפני היותה שהתאחדה עם הממלכה הגאורגית המאוחדת במאה ה-9. העות'מאנים כבשו את האזור בשנת 1614.

ותושבי אג'ריה המירו את דתם לאסלאם, במהלך אותה תקופה. הם הוכרחו למסור את אג'ריה לאימפריה הרוסית בשנת 1878.

לאחר כיבוש זמני על ידי יחידות טורקים והבריטים ב- 1918-1920, אג'ריה חזרה להיות חלק מהרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה ב-1920. לאחר קונפליקט צבאי קצר במרץ 1921, ממשלת אנקרה העבירה את השטח לגאורגיה בהתאם לסעיף 6 של הסכם קארס, על בסיס של אוטונומיה שתתמוך באוכלוסייה המוסלמית. בהסכם זה קיבלו הטורקים בתמורה את נפות ארדהאן וארטווין. ברית המועצות ייסדה באג'ריה רפובליקה אוטונומית סובייטית סוציאליסטית שנקראה הרפובליקה האוטונומית הסובייטית הסוציאליסטית של אג'ריה. כך אג'ריה הייתה מרכיב של גאורגיה, אבל עם אוטונומיה מקומית ניכרת. האוכלוסייה המוסלמית שלה דוכאה על ידי סטלין.

 

לאחר התמוטטות ברית המועצות בשנת 1991, אג'ריה הפכה לחלק מהרפובליקה העצמאית החדשה של גאורגיה המחולקת פוליטית. היא נמנעה מלפול לכאוס ולמלחמת אזרחים שייסרה את יתר חלקי המדינה בשנים 1991-1993, שנבע בחלקה הגדול משלטון אוטוריטטי של מנהיגה, אסלן אבשידזה. למרות שהוא שמר על סדר באג'ריה בצורה מוצלחת, והפך אותה לאחד המחוזות המשגשגים במדינה, הוא נאשם במעורבות בפשע המאורגן. במיוחד בהברחות שמימנו את ממשלתו, והעשירו אותו באופן אישי. כמו כן הוא נאשם בהפרת זכויות אדם. בזמן נשיאותו של אדוארד שוורדנדזה נראה כי לממשל נוח לעצום עיניים למתרחש באג'ריה.

 

זה השתנה בעקבות מהפכת הוורדים בשנת 2003, כאשר שוורדנדזה הודח על ידי האופוזיציונר הרפורמיסט מיכאיל סאקשווילי, שהבטיח לנקוט באמצעים חמורים כנגד בדלנות בתוך גאורגיה. בקיץ 2004, התפרץ משבר חמור באג'ריה, כאשר השלטון המרכזי נדרש לכפות את סמכותו על המחוז. הגשר על נהר הצ'לוכי, שנמצא על הדרך הראשית המחברת בין אג'ריה לבין יתר גאורגיה, פוצץ ב-2 במאי 2004 בהוראת המנהיגות של אג'ריה בראשות אסלן אבשידזה, כאשר הוא קורא להחלטה להפציץ את הגשר שנמצא בנפת כובולתי "אמצעי מניעה כנגד פעולות צבאיות אפשריות של ההנהגה המרכזית הגאורגית". זה איים להתפתח לעימות מזוין. מכל מקום, האולטימטום של סאקשווילי והמחאות הרבות כנגד שלטונו האוטוקרטי של אבשידזה, אילץ את המנהיג האג'רי להתפטר במאי 2004, ובעקבות זה גלה מארצו לרוסיה. לאחר סילוק אבשידזה, חוקק חוק חדש המגדיר מחדש את התנאים לאוטונומיה של אג'ריה. אמות מידה שנמתחה ביקורת על כך שניטרלה את רוב סממני הכוח של האוטונומיה.

רוסיה שימרה את הבסיס הצבאי ה-12 (לשעבר יחידת הרובאים הממוכנת ה-145) בבתומי. הבטחה רוסית שניתנה בוועידה של הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE) באיסטנבול לגבי נסיגת הכוחות הרוסיים מ"וזיאני" (ליד טביליסי), וגודאותה, לא מולאה. זה היה מקור למתח רב עם גאורגיה, שמאיימים לחסום את הגישה לבסיסים. בשיחות שהתקיימו במרץ 2005, הציעה ממשלת רוסיה להתחיל להניע נסיגה מאוחר יותר באותה שנה. בסוף יולי הכלים הכבדים שבבסיסים הרוסיים החלו לעזוב את הבסיס בבתומי.

 

בתומי

.

                                           עיר במעמד נפה

מחוז                                           אג'ריה

ראש העיר                         רוברט צ'חיידזה [1]

גובה                                         0 מטרים

אוכלוסייה                      122,200‏  (נכון ל-2007)

 

בתומי (גאורגית: ბათუმი, בַּתוּמי, עד שנת 1936 נקראה בַּטוּם) היא עיר נמל לחוף הים השחור ברפובליקה האוטונומית אג'ריה שבגאורגיה, ומשמשת כבירתה. בתומי היא התחנה האחרונה בקו הרכבת הטרנס-קווקזי והיא נמצאת בקצה הסופי של צינור הנפט באקו-בתומי. העיר ממוקמת כ-20 קילומטרים מגבול גאורגיה-טורקיה. בסביבת בתומי ישנם מטעי הדרים ושדות תה. ענפי התעשייה בעיר הם זיקוק נפט, בניית ספינות, תעשיית המזון ותעשיית מנורות. בתומי הוכרזה כעיר בשנת 1878, עם סיפוחה לאימפריה הרוסית, ואוכלוסייתה מונה 122,200 איש.

היסטוריה

1. היסטוריה מוקדמת

בתומי הוקמה לראשונה, בידי פומפיוס, על חורבות הקולוניה היוונית העתיקה בטיס (בַּתיס) או בטוס (בַּתוּס), ששאוב מהביטוי היווני "בטוס לימן" או "בטיס לימין" ("נמל עמוק"), ובימי הדריאנוס קיסר בוצרה וחוזקה. במאה השישית סופחה בתומי לאימפריה הביזנטית ונקראה בשם ואטי (Vati). נמל בתומי שימש כחוליית קישור עיקרית בין הקווקז לבין שאר חלקי הקיסרות. היא נודעה עד המאה ה-11 בביצוריה החזקים. היא הייתה חלק מהממלכה הגאורגית כבר מימי הביניים. על פי תאוריו של אמברסיו קונטריני מסביב למצודת בתומי הייתה התיישבות בעלת אופי כפרי שנחשב כחלק מבתומי.

 

מהמאה השלוש עשרה ועד לתחילת המאה הארבע עשרה הייתה חלק מנסיכות אודישי. במאה ה-15 (למעשה בשנת 1483) התפרקה הממלכה הגאורגית המאוחדת לנסיכויות, ובתומי נכללה בתחום נסיכות גוריה. בשנת 1547 נכבשה העיר על ידי העות'מאנים. רוסטום גוריאלי (როსტომ გურიელი) כבש אותה בחזרה, בשנת 1564, ובשנת 1609 חיסל ממיה גוריאלי (მამია გურიელი) את חיל המצב העות'מאני ששהה בבתומי. כתוצאה מכך תקפו העות'מאנים את בתומי. וכבשו אותה. בתקופת השלטון העות'מאני השתייכה לסנג'ק העות'מאני, לאזיסטן. מאה ה-18 תחת וחושטי בטונישווילי הייתה בתומי עיר במעמד נמוך. רוסיה כבשה את העיר במהלך מלחמת רוסיה-טורקיה של 1878-1877, ובשנת 1878 סופחה העיר לרוסיה רשמית כחלק מהסכם סן-סטפנו (הסכם בין האימפריה הרוסית לבין האימפריה העות'מאנית מה-23 במרץ של אותה שנה).

במהלך השנים הראשונות לסיפוח שימשה בתומי כנמל חופשי (כמו נמל אילת), והייתה לאחת היצואניות הגדולות בעולם של צמר, כותנה, עץ. לאחר שנת 1883, הפכה בתומי למרכז תעבורת מכליות נפט.

2. מלחמה, קומוניזם, ועצמאות

בשנת 1899 גורש יוסיף סטלין מן הסמינר לכמורה, לאחר שלא התייצב למבחן, והחל בפעילות מחתרתית קומוניסטית בבתומי. סמוך לחג המולד של שנת 1899 הוא התקבל לעבודה בשירות המטאורולוגי, אך הצליח להחזיק במקום עבודתו רק שלושה חודשים. זו הייתה העבודה היחידה שביצע סטלין אי פעם מחוץ למשרד. במהלך שנת 1901, 16 שנה לפני מהפכת אוקטובר, אירגן הפגנות לטובת הבולשביקים. תקופת חייו זו של סטלין הונצחה במחזה שכתב מיכאיל בולגקוב, בשנת 1938, בשם "בטום"

 

ב-3 במרץ 1918 נחתם חוזה ברסט-ליטובסק, חוזה שלום בין רוסיה לגרמניה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, בולגריה והאימפריה העות'מאנית (בין כל מעצמות המרכז). רוסיה יצאה ממלחמת העולם הראשונה מושפלת ומובסת. היא נאלצה לוותר על פינלנד, אוקראינה, בלארוס, פולין והמדינות הבלטיות וכן למסור לאימפריה העות'מאנית את כל השטחים שכבשה ממנה במלחמת רוסיה-טורקיה, 1878-1877, ובייחוד על ארדהאן, קארס ובתומי.

 

באפריל 1918, נכנסו כוחות עות'מאניים בחזרה לבתומי, אבל הסכם פותי, הסכם זמני בין האימפריה הגרמנית והרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה, שבו קיבלה גאורגיה הגנה והכרה מגרמניה, העביר את השליטה לידיים גאורגיות. ההסכם נחתם ב-28 במאי 1918, במטרה למנוע מהאימפריה העות'מאנית - שהמשיכה במערכה צבאית נחושה כנגד הרפובליקה הדמוקרטית הפדרטיבית של עבר הקווקז - לכבוש אותה. ההסכם איפשר לגרמניה קשר לשדות הנפט של באקו בים הכספי ומסילת הברזל המשותפת, וצינור הנפט המקשר בין בתומי לבין הים הכספי. תבוסתה הצבאית של גרמניה בנובמבר 1918 הביאה לשיתוף פעולה חדש בין הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה לבין בריטניה. וכך, בדצמבר של אותה שנה נכנסו כוחות בריטיים לאזור והקימו את הרפובליקה של בתומי. הבריטים עזבו רק ביולי 1920, והשליטה על העיר עברה לרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה. פלישת הצבא האדום לגאורגיה בפברואר-מרץ 1921, הביאה לכך שב-23 באוקטובר 1921 חתמו נציגי האסיפה הלאומית הגדולה של טורקיה על הסכם קארס, הסכם ידידות בין הטורקים לרוסיה הבולשביקית, ולפיו נמסרה אג'ריה והעיר בתומי לרוסים תוך הסכמה כי יהיו לאזור אוטונומי לתועלתם של תושביה המוסלמים, ואילו נפות ארטווין, קארס ואדיר נמסרו לטורקים.

 

עם נפילת ברית המועצות מונה אסלן אבשידזה לראש המועצה השלטת של אג'ריה, מועצה שהחזיקה מעמד בשנות ה-90 המתוחות. בעוד מחוזות אחרים, כמו אבחזיה, ניסו להתנתק מגאורגיה,

 

 אג'ריה נותרה חלק אינטגרלי מהרפובליקה של גאורגיה. למרות זאת, כתוצאה ישירה מהמצב הביטחוני הנפיץ, הצליחה אבחזיה לנצל את חולשתו של השלטון המרכזי, ולשלוט בשטחה כפיאודום אישי. במאי 2004 נמלט אבשידזה לרוסיה בעקבות הפגנות מסיביות שהתלהטו במהפכת הוורדים בטביליסי.

3. בימינו

נמל בתומי משמש כיום כנמל העיקרי של גאורגיה. לנמל יכולת קיבול של 80,000 טון של מכליות נפט. הנפט מגיע מבאקו שבאזרבייג'ן, מזוקק ליד הנמל ומשם הוא מובל על פני כל העולם. כמויות קטנות יותר של נפט ליצוא מגיעות מקזחסטן ומטורקמניסטן. בנוסף לכך מייצאת העיר מוצרים חקלאיים אזוריים. משנת 1995 גדלה בהדרגה יכולת הקיבולת של הנמל, ובשנת 2001 היא עמדה על 8 מיליון טון. הרווח השנתי של הנמל מוערך בכ-200 עד 300 מיליון דולר. יחד עם זאת, ברור כי חנוכת צינור הנפט באקו-טביליסי-ג'ייהאן ב-28 במאי 2006 תביא לירידת הפעילות בבתומי.

 

מאז השינוי במעמדה של אג'ריה, משכה בתומי את תשומת לבם של משקיעים בינלאומיים, שגילו עניין בנכסי דלא נידי של בתומי, משנת 2001. משקיעים קזחים דיווחו על השקעות בהיקף של 100 מיליון דולר ברכישת 20 מלונות באוטונומיה של אג'ריה.

 

בבתומי ממוקם גם אחד משני הבסיסים הרוסים בגאורגיה. הבסיסים בבתומי ובאחלציחה הם שריד מהעידן הסובייטי, המהווה מקור למתיחות גדולה בין רוסיה וגאורגיה, וזו האחרונה מאיימת לחסום את הגישה לבסיסים. השיחות על הנסיגה הרוסית עדיין נמשכות. אף על פי כן, מסוף שנת 2005, בפרק זמן העולה על 18 חודשים, חלק גדול מכלי הנשק הכבדים הועברו מהבסיסים הגאורגיים לבסיס 102 הרוסי בגויומרי, ארמניה.

 

ראש העיר הנוכחי של בתומי הוא מורמן ברידזה, מהתנועה הלאומית הדמוקרטית - המפלגה השלטת בגאורגיה, והוא כפוף לשלטון המרכזי בטביליסי.

 

אקלים

האקלים בבתומי הוא סובטרופי. עצי דקל, עצי לימון, ועצי תפוז, גדלים בעיר.

הטמפרטורה הממוצעת בבתומי הינה 14 מעלות צלזיוס. ינואר הוא החודש הקר ביותר, עם טמפרטורה ממוצעת של 6 מעלות צלזיוס. יולי ואוגוסט הם החודשים החמים ביותר בשנה, עם טמפרטורה ממוצעת של 22 מעלות צלזיוס. הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה היא 7 מעלות והטמפרטורה הגבוהה ביותר שנרשמה הינה 40 מעלות צלזיוס. כמות המשקעים השנתית הינה 2,500 מ"מ והעננות מרובה בה יותר. ינואר הוא החודש שבו יורד הגשם הרב ביותר, (20 ימים גשומים) . והחודש החם ביותר הוא מאי (15 יום בממוצע). במשך השנה יש בבתומי רק 72 ימים בהירים.

 

כלכלה

נמל בתומי, ציור של פירוסמני, שמן על קרטון,

תחילת המאה ה-20

כלכלתה של בתומי מבוססת בעיקרה על תנועת היצוא בנמלה, שהוא נמל מודרני ועמוק. רובו של היצוא הוא נפט המיובא מבאקו בשני צינורות, אחד לנפט גולמי ואחד לנפט מזוקק. חלק מהנפט הגולמי מזוקק בבתומי עצמה. מסילת הברזל העוברת מבאקו לרוחב עבר הקווקז עד לבתומי, מביא לנמלה עצים, מנגן, משי גלמי, פירות, צמר, כותנה וזרעוני שמנים.

 

התעשייה בבתומי כוללת תעשיית נפט (בתי זיקוק), מכונות (מכונות לתעשיית התה, לבניית ספינות), תיקון ספינות, תיקון קטרים וקורנות רכבת, תעשיית המזון, תעשיית מנורות וציוד אלקטרוני. התעשייה הקלה כוללת (הנעלה, הלבשה), אריזת תה הגדל סמוך לבתומי באת מחוות התה שהיו מהגדולות בברית המועצות, עיבוד טבק ועוד.

 

דמוגרפיה

בתומי מאכלסת בתוכה תושבים מכל הדתות החיות בגאורגיה. יש בה קתולים, גאורגים אורתודוקסים, אפוסטולים, מוסלמים ויהודים. וכן מיעוט ארמני. ההתפלגות האתנית של האוכלוסייה בשנת 1989 הייתה:

 

גאורגים 65.9%

רוסים 15.4%

ארמנים 9.8%

אוקראינים 2.9%

יוונים 2.0%

אחרים 4.0%

 

יהדות בתומי

הקהילה היהודית בבתומי נוסדה בשנת 1878, עם הגעת האימפריה הרוסית ובשנת 1879 התגוררו בבתומי 1,179 יהודים. בשנת 1889 גורשו מרבית התושבים היהודיים של בתומי, מאחר שהיו חסרי זכות-ישיבה במקום. לאחר גירוש זה נותרו, על פי המקורות הרישמיים, 31 משפחות. מקורות בלתי רשמיים ציינו כ-100 משפחות יהודיות. מספר היהודים בבתומי חזר וגדל במהירות, ובשנת 1897, כבר ישבו בה 1,179 יהודים.

 

עד היום אחד מבתי הזיקוק בעיר נמצא בבעלות משפחת רוטשילד במסגרת חברה של בעלי הון יהודיים מרוסיה. בשנת 1923 התגוררו בבתומי 3,700 יהודים כשהם מהווים 6.1% מאוכלוסיית בתומי; בשנת 1926 2,954 יהודים, שהם 4.5% מהאוכלוסייה הכללית, בכללם 1,917 יהודים אשכנזים; בשנת 1939 1,778 יהודים; בשנת 1959 1,139 יהודים; בשנת 1970 התגוררו בבתומי 1,334 יהודים, ביניהם 398 יהודים מקומיים, 16 קרימצ'קים, ושנים מיהודי ההרים; בשנת 1979 התגוררו 917 יהודים שביניהם 77 יהודים מקומיים.

 

בתקופת הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה גדלה השפעת הציונות בבתומי. יצא לאור עיתון יהודי חדש "קול היהודי". בשנת 1922 סגרו השלטונות הסובייטים בית כנסת. ובשנת 1924 פתחו יהודים מקומיים את בית הכנסת והגנו על המבנה. בשנים 1920-1940 גם התקיימה ישיבה בלתי לגלית. בשנים 1922-1928 שימש כרב העיר, נ. ס. ססונקין. במהלך השנים 1925-1929 הוקמו ארבעה בתי ספר יהודיים. ובסוף שנות ה-30 נסגר בית הכנסת. באמצע שנות ה-40 היו בעיר לפחות שני מבנים של בתי כנסת לשעבר. זה שנסגר בשנות ה-30 הפך לאולם ספורט והשני שהיה בבניין קטן שנבנה בראשית שנות ה-30 ושכן ברחוב ה-9 במרס חזר לשמש כבית כנסת לאחר שהקהילה היהודית במקום התארגנה ונרשמה כחוק, בשנת 1945, בשלהי מלחמת העולם השנייה. בית כנסת זה המשיך לפעול עד 1958 לפחות. בשנות ה-80 חל חידוש החיים היהודיים בעיר. ביוזמתו של אמיל קרופניק (נולד בשנת 1936) ואחותו. הם יסדו, בשנת 1989, סניף של התאחדות הקשר הגאורגי-ישראלי בראשות קרופניק, שהיה מטריה לפעילות של הקהילה היהודית בבתומי. קרופניק עצמו החל לארגן אירועים חברתיים עבור יהודי בתומי. עם היבחרו של אסלן אבשידזה, בשנת 1991,

לראשות אג'ריה, נקראו מנהיגי המעוטים האתניים במחוז לפגישה עמו. קרופניק, כראש הקהילה היהודית במקום ביקש בפגישה זו את פתיחת בית הכנסת היהודי בבתומי. בית הכנסת עצמו, שנבנה בשנים 1900-1904, נפתח באותה שנה. בסוף שנות השמונים עלו רוב יהודי בתומי לישראל, ארצות הברית ומדינות אחרות. בשנת 2001 היו בבתומי פחות ממאה יהודים.

אתרים

אוניברסיטת בתומי

בתומי מצטיינת בצמחייה תת-טרופית ססגונית, במעיינות חמים ומעונות היער שבסביבתה. העיר משמשת כעיר קיט ועיר מרפא. העיר כוללת בתי ספר למקצועות טכניים ובכללם בית ספר לספנות. בין יתר האתרים בעיר:

הגנים הבוטנים בבתומי - (ბათუმის ბოტანიკური ბაღი) גן בוטני שנוסד על ידי פרופ' קרסנוב, אחיו של גנרל פיוטר קרסנוב, כולל בתוכו 3,270 עצים מ-114 זנים

המוזאון הממלכתי של אג'ריה - כולל מוצגים מהתקופה היוונית של בתומי ביניהם: כתר מלכות קולכי וכדים מזהב וכסף

מסגד אורתה ג'מה

הדולפינריום של בתומי - הינו אקווריום הכולל 100 סוגי דגים ביניהם דולפין ים תיכוני

קרקס

מצודת גוניו - 10 ק"מ מבתומי

אזור נופש ישן על חוף הים

 

צ'ורו (נהר)

נהר צ'ורו (צ'ורוחי) Çoruh ‏ (ჭოროხი)

1. נהר צ'ורו בטורקיה

אורך - 438 ק"מ

בטורקיה 412 ק"מ

בגאורגיה 26 קילומטר

ספיקה ממוצעת285 מ"ק לשנייה

אגן הניקוז22,100 קמ"ר מתוכם:

בטורקיה 19,910 קמ"ר

בגאורגיה 2,090 קילומטר רבוע

שפך הים השחור

מדינות באגן הניקוז                      גאורגיה (אג'ריה)

טורקיה

צ'ורו (בטורקית: Çoruh; בגאורגית: ჭოროხი - "צ'וֹרוֹחי") הוא נהר בצפון מזרח טורקיה ובדרום מערב גאורגיה, הזורם דרך העיר ארטווין. הצ'ורו זורם דרך ערים וכפרים רבים לפני התחברותו לים השחור.

 

תוכן עניינים 

1 שם

מי הנהר חמימים יחסית ויש בו מסלול רפטינג ברמה עולמית,[1] נהר הצ'ורו הוא המארח הרשמי של תחרות קיאקי אקסטרים השנתית, המושכת ספורטאים מכל העולם.

2 . סכרים

 

סכרים מסוימים מתוכננים עבור נהר הצ'ורו ואחראים לדרכים העוברות לאורך גדותיו. הסכר השלישי עתיד להציף אזור הסמוך לעיר יוסופלי ומספר אשדי רפטינג. נכון ל-2007 נבנים כבישים חדשים עבור הסכר החדש. בניית הסכר בבוטקה כמעט הושלמה והסכר בארטווין בדרכו להיבנות. סכרים נוספים מתוכננים במעלה הזרם, בפרויקט כולו שמונה סכרים בסך הכול.

 

הקווקז הקטן

הר ארגץ בארמניה, הפסגה הגבוהה ביותר

הקווקז הקטן היא מערכת הרים בדרום קווקז (עבר-הקווקז); היא משתרעת מהחוף הדרום-מזרחי של הים השחור (בדרום-מערב גאורגיה), דרך דרום גאורגיה וצפון ארמניה, עד מערב אזרבייג'ן.

 

מערכת הקווקז הקטן משתרעת כמעט במקביל לקווקז הגדול, במרחק ממוצע של 100 ק"מ מדרומה; יחד עם זאת, אורכה של הקווקז הקטן הוא כ-600 ק"מ - כמחצית מאורך הקווקז הגדול. הקווקז הקטן מופרד מהקווקז הגדול על-ידי שורה של מישורים ועמקים ורק במרכז גאורגיה הן מחוברות על-ידי הרי ליחי.

 

הנקודה הגבוהה ביותר במערכת הרי הקווקז הקטן היא פסגת ההר ארגץ - 4,090 מטרים. (40 ק"מ מצפון-מערב לירוואן, בירת ארמניה).

 

הרכסים העיקריים של מערכת הרי הקווקז הקטן: רכס מסחתי (בדרום-מערב גאורגיה), רכס תריאלתי (בדרום-מרכז גאורגיה), רכס לוכ (בדרום-מרכז גאורגיה ובעיקר בצפון-מערב ארמניה), רכס בזום (בצפון-מרכז ארמניה), רכס סוואן (בצפון-מזרח ארמניה ובצפון-מערב אזרבייג'ן), רכס מורובדג (בצפון-מערב אזרבייג'ן) ורכס קרבך (במערב אזרבייג'ן).

 

בצד הצפוני של הקווקז הקטן, ההרים הנמוכים מבין ההרים המערביים של המערכת מתאפיינים בצמחייה של אזור סובטרופי גשום; בחלק המזרחי של אותו צד, צמחייתם של ההרים הנמוכים היא כזאת, שמתאימה לאזורי יובש. בגובה הבינוני, הרי הצד הצפוני מכוסים ביערות עבותים, ואילו ההרים הגבוהים ביותר מאופיינים באחויים של כרי דשא ופרחי הרים.

 

בצד הדרומי של הקווקז הקטן, הצמחייה ערבתית - מאופיינת בעשבים, בשיחים ובחורשות דלילות של עצים.

 

קאחתי (מחוז)   מזרח גיאורגיה

 

חבל ארץ קאחתי, מזרח גאורגיה

מושל גיאורגי ר'ווינישווילי (2008)

נפות במחוז אחמטה, גורג'אני, דדופליסצקארו, תלאווי, לאגודחי, סאגרג'ו, סיר'נאר'י, קווארלי

ערים במחוז תלאווי, אחמטה, גורג'אני, דדופליסצקארו, לאגודחי, סאגרג'ו, סיר'נאר'י, קווארלי, צנורי

בירת המחוז  - תלאווי

שטח - 11,380 קמ"ר

אוכלוסייה  - 401,900‏  (נכון ל-2008)                                                      

חבל קאחתי ההיסטורי

קאחֶתי (בגאורגית: კახეთი) או מחוז קאחתי (კახეთის მხარე, קאחֶתיס מחַרֶה) הוא חבל ארץ היסטורי במזרח גאורגיה והמחוז המזרחי ביותר של גאורגיה. החבל, הטובל בכרמים ויקבים רבים, כונה על ידי הסופר אלכסנדר דיומא "הגן הגדול".

תוכן עניינים

1 גאוגרפיה

2 חלוקה מנהלית

3 יישובים

4 ממשל

5 דמוגרפיה

6 היסטוריה

7 אתרים

 

1. גאוגרפיה

קאחתי גובלת מצפון בהרי הקווקז הגדול, ממזרח ומדרום באזרבייג'ן וכארתלי ממערב (מחוז כארתלי תחתית ומצחתה מתיאנתי). רכס הרי ציוו-גומבורי העובר לאורכו מחלק את החבל לשני אזורים: "קאחתי הפנימית" ממזרח ו"קאחתי החיצונית" ממערב. האזור המזרחי מושקה על ידי נהר האלזאני והמערבי על ידי נהר יורי. ההרים שמקיפים את קאחתי שומרים עליו מפני רוחות ותורמים למשקעים רבים. תנאי האקלים מאפשרים גידול ענבים במורדות ההרים והיינות של החבל הם המשובחים ביותר בגאורגיה ומפורסמים גם מחוצה לה.

 

החבל ההיסטורי של קאחתי גובל מצפון-מערב בחבל ההיסטורי ההררי הקטן, תושתי שנכלל בתחומי המחוז המודרני. במערב הוא גובל בחבל ההיסטורי ארצו-תיאנתי, שנכלל אף הוא בתחומי מחוז קאחתי המודרני.

 

2. חלוקה מנהלית

קאחתי מחולקת ל-8 נפות (ראיונים):

נפת אחמטה

נפת גורג'אני

נפת דדופליסצקארו

נפת תלאווי

נפת לאגודחי

נפת סאגרג'ו

נפת סיר'נאר'י

נפת קווארלי

3. יישובים

בקאחתי ישנם 285 יישובים:

ערים: 9 (אחמטה, גורג'אני, דדופליסצקארו, תלאווי, לאגודחי, סאגרג'ו, סיר'נאר'י, קווארלי, צנורי)

כפרים: 276.

4 . ממשל

מושל המחוז הוא נציג נשיא גאורגיה וממונה על ידו לניהול ענייני המחוז. הממשל המקומי מורכב ממועצת המחוז - ה"סאקרֶבּוּלוֹ" והגוף הביצועי - "גאמגֶאוֹבָּה". מושלי המחוז לפי שנים:

1993 - לבאן תדיאשווילי

1995 - גיאורגי ארסנישווילי

1999 -

2002 - בידזינה סוֹנר'וּלאשווילי (ბიძინა სონღულაშვილი)

2003 - תאמאז חידשלי

2004 - פטרה ציסקארישווילי

2006 - גיאה נאצוולישווילי (გია ნაცვლიშვილი)

2008 - לֶוואן בֶּז'אשווילי (ლევან ბეჟაშვილი)

2008 - גיאורגי ר'ווינישווילי (გიორგი ღვინიაშვილი)

5 . דמוגרפיה

הקאחים, תושבי החבל, הם אחת הקבוצות האתניות המרכיבות את העם הגאורגי ודוברים בניב מקומי. בנוסף לקאחים מתגוררים במחוז כיסטים ותושים בתושתי ובאצבים בערוץ פנקיסי.

6. היסטוריה

חבל קאחתי היה מהראשונים שהשתחררו מהכיבוש הערבי של המאה השביעית, הפך לדוכסות עצמאית החל מהמאה השמינית. בראשית המאה האחת עשרה הסתפח לממלכה הגאורגית המאוחדת שאך נוסדה, אך במהרה שאיפות העצמאות של אצילי החבל הכריעו את הכף לטובת פרישה. רק בראשית המאה השתים עשרה הצליח המלך דוד הבנאי (1089-1125) לצרף את החבל לאיחוד, וסבלה לאחר מכן מהפלישה המונגולית לגאורגיה.

אחרי התפרקות הממלכה המאוחדת במאה החמש עשרה קאחתי המשיך להתקיים כממלכה עצמאית, שסבלה מתוקפנותה של האימפריה הפרסית יותר מכל חבל גאורגי אחר, בעיקר במאות השש עשרה והשבע עשרה. הסיבות לכך היו עושר המשק החקלאי, שבא לידי ביטוי בטיפוח כרמים וגידול עדרי צאן, בקר וסוסים, כמו גם מרדנותם הרבה של תושבי החבל, שנענתה בתגובות אכזריות. מלבד מסעות עונשין של טבח והרס, כ-100,000 תושבי קאחתי נעקרו בגלי גירוש שונים מכפריהם ויושבו בחבלים מדבריים של פרס. במאה השמונה עשרה הממלכה הקאחית התאוששה בצורה ניכרת וב-1762 אף תפסה את הבכורה באיחודה עם ממלכת כארתלי. בירת קאחתי, תלאווי, הייתה לבירת ממלכת כארתלי-קאחתי. גם איחודו המדיני של מזרח גאורגיה לא הרתיע את פרס מתוקפנותה והמלך הקאחי של הממלכה, ארקלה השני, נאלץ אחרי עמידה איתנה של שני עשורים לחתום ב-1783 על החוזה של גאורגייבסקי עם רוסיה, שהפך את הממלכה המזרח-גאורגית לבת חסותו של הצאר. הציפיות מההסכם נכזבו לאחר שהרוסים בוששו מלהושיט לכארתל-קאחתי סיוע צבאי משמעותי.

 

הממלכה שנהרסה כמעט כליל מעמידתה בבדידות מול האויב המוסלמי סופחה ב-1801 לאימפריה הרוסית. לאחר שחלק עם שאר העם הגאורגי את הכיבוש הצאריסטי והקומוניסטי, מ-1991 קאחתי הוא מחוז ברפובליקה של גאורגיה, שבירתו תלאווי

 

7. אתרים

מנזר אלאווֶרדי מהמאה האחת עשרה

מצודת זדאזני (ზედაზნის ციხე)

מנזר איקאלתו (იყალთოს მონასტერი)

מנזר דוד גארגֶ'ה החצובה בסלע מהמאה השישית

קומפלקס מנזר גרמי מהמאה השש עשרה בגרמי, הבירה העתיקה של החבל (בתקופת ממלכת קאחתי)

שרידי מנזר נֶקרֶסי מהמאה הרביעית

בזיליקת שוּמַטָה מהמאה החמישית-שישית

מנזר בּוֹדבֶּה מהמאות התשיעית-האחת עשרה

מצודת נינוֹצמינדָה מהמאה השביעית

הגבעות המוריקות של קאחתי

כורבישופות קאחתי

ממלכת קאחתי-הרתי

ממלכת קאחתי

ממלכת כארתלי-קאחתי

רתוולי

 

4. מחוז אג'ריה (רפובליקה אוטונומית)  מערב גיאורגיה

מדינה / טריטוריה גאורגיה

מושל לבן ורשלומידזה

בירת הרפובליקה אוטונומית        בתומי

שטח 2,900 קמ"ר

אוכלוסייה  392,432‏  (נכון ל-2002)

                                                      

135.32 נפש לקמ"ר (נכון ל-2002)

 

אג'ריה או אצ'ארה (בגאורגית:აჭარა) או הרפובליקה האוטונומית של אג'ריה (בגאורגית: აჭარის ავტონომიური რესპუბლიკა, בתעתיק עברי: אצ'אריס אבטוֹנוֹמיוּרי רֶספּוּבליקה) הינה רפובליקה אוטונומית בדרום-מערב גאורגיה, ומחוז בגאורגיה. הרפובליקה האוטונומית גובלת בטורקיה ובים השחור. משנת 1921, ובתקופת גאורגיה הסובייטית הייתה אג'ריה רפובליקה אוטונומית סובייטית סוציאליסטית שנקראה הרפובליקה האוטונומית הסובייטית הסוציאליסטית של אג'ריה. הרפובליקה האוטונומית הוקמה מסיבה פוליטית בעיקרה, למנוע מגאורגיה שליטה מלאה בנמל בתומי.

1 .גאוגרפיה

אג'ריה נמצאת באזור הקווקז וגובלת בתוך גאורגיה מצפון בגוריה, בצפון-מערב בסאמצחה-ג'אוואחתי בטורקיה וגם מדרום בטורקיה, וממערב בים השחור. בשל אקלימה, המאפשר גידולים סובטרופיים, תפסה אג'ריה מקום נכבד במשק של ברית המועצות. מטעי פרי ההדר סיפקו כ-70% מכלל גידולי ההדר בברית המועצות.

 כמו כן מטעי התה של אג'ריה היו היחידי בכל רחבי ברית המועצות כאשר בשנת 1938 הגיעה תפוקת התה ל-6400 טון. גידולים נוספים: טבק ועצי תות. בעמק נהר צ'ורוחי נמצא נחושת בכמות רבה.

 

2. שלטון מקומי

אג'ריה מחולקת לשש נפות והן:

בתומי

נפת כדה

נפת כובולתי

נפת חלבצ'אורי

נפת שואחבי

נפת חולו

בקטע קצר לחופי הים השחור שורר ברפובליקה אקלים סובטרופי ובשאר הרפובליקה, בהרים, אקלים הררי.

 

3. יישובים

ערים: 2 (בתומי, כובולתי)

עיירות: 7 (מחינג'אורי, צ'אכבי, אוצ'חמורי, כדה, חלבצ'אורי, שואחבי, חולו)

כפרים: 333

 

4. ממשל

מושלי האוטונומיה של אג'ריה:

2001-2004 אסלן אבשידזה

מושל המחוז:

1991-2001 אסלן אבשידזה

 ??? גיאורגי צינצכּילדזה

2004 מיכאיל מחרדזה

 

5. דמוגרפיה

אסלאם באג'ריה

רוב תושבי אג'ריה הם אג'רים הדוברים גאורגית בניב הייחודי להם. תושבי החבל התנצרו במאה ה-4. תחת השלטון העות'מאני הם אולצו במאות ה-17 וה-19 להתאסלם אומנם נישארו מוטיבים נוצריים בהם. כאשר נשלט האזור על ידי הסובייטים ובעת החזרת השלטון לידיים גאורגיות עברו רוב תושבי הרפובליקה בחזרה לנצרות אולם רבים נשארו מוסלמים סונים. מיעוטים אתנים באג'ריה הם: ארמנים, יהודים, רוסים ואבחזים.

 

6. היסטוריה

אג'ריה בתקופת מהפכת הוורדים

בימי קדם הייתה אג'ריה חלק מקולכיס ומאיבריה הקווקזית. אוכלסה על ידי היוונים במאה ה-5 לפנה"ס, ובמאה ה-2 לפנה"ס נכבשה על ידי הרומאים. היא הפכה חלק מאגריסי לפני היותה שהתאחדה עם הממלכה הגאורגית המאוחדת במאה ה-9.

העות'מאנים כבשו את האזור בשנת 1614. ותושבי אג'ריה המירו את דתם לאסלאם, במהלך אותה תקופה. הם הוכרחו למסור את אג'ריה לאימפריה הרוסית בשנת 1878.

 

לאחר כיבוש זמני על ידי יחידות טורקים והבריטים ב- 1918-1920, אג'ריה חזרה להיות חלק מהרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה ב-1920. לאחר קונפליקט צבאי קצר במרץ 1921, ממשלת אנקרה העבירה את השטח לגאורגיה בהתאם לסעיף 6 של הסכם קארס, על בסיס של אוטונומיה שתתמוך באוכלוסייה המוסלמית. בהסכם זה קיבלו הטורקים בתמורה את נפות ארדהאן וארטווין. ברית המועצות ייסדה באג'ריה רפובליקה אוטונומית סובייטית סוציאליסטית שנקראה הרפובליקה האוטונומית הסובייטית הסוציאליסטית של

 

 

מוטי בלושטיין        קבוץ נירים  ד.נ. הנגב    85125

טלפקס: 9985535 – 08   נייד: 7916383 -  054

nirim47@gmail.com

blushten@gmail.com

www.moti-tour.co.il